<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פט"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
וכן מותר להתנות עמו ולומר הילך חמש סלעים בפדיון בני על מנת שתחזירהו לי, משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי וכדאיתא ריש פרק האשה נקנית (קדושין ו' ב'), הילך מנה על מנת שתחזירהו אמר רבא במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בבכור אינו פדוי. ואסיקנא והא אמר רבא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, ואסיקנא אמר רב אשי בכולהו קני לבד מאשה גזרה שמא יאמר אשה נקנית בחליפין. ודוקא בעל מנת ומשום דכמעכשו דמי, אבל האומר הא לך חמש סלעים בפדיון בני ואתה תחזירם לי וכיוצא בו ושלא בעל מנת, אין בנו פדוי. ואפילו לא אמר מידי אלא שדעתו שיחזירם לו הכהן כלן או מקצתם ולולי זה לא היה נותנין לכהן, בזה אפילו לא החזיר לו הכהן כלום אין בנו פדוי, כדאמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ"א ב'), רב כהנא הוה רגיל דשקיל ומהדר, חזייה לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי לקמיה אמר ליה לא גמרת ויהבת לי מידעם, הילך ואין בנך פדוי.
<h2>דף ח.</h2>
וכל שנתן חמש סלעים או שוויהם לכהן, הכהן רשאי להחזיר מהם כמה שירצה בין כולן בין מקצתן שאחר שזכה בהם מתנה הוא דקא יהיב מדידיה. אבל אינו רשאי לקבל מה שאינו שוה חמש סלעים בחמש סלעים, אלא אם כן הוא כהן שהוא אדם חשוב שנדעהו שאם הוצרך לאותו דבר היה נותן ומיקר בו עד כדי אותו סך, כטלית נאה לתלמיד חכם דמצי אמר לדידי שוה לי חמש סלעים וכדאיתא מסכת קדושין. ואם שוה חמש סלעים אין צריך שומא, ואם אינו שוה אף על פי ששוה לכהן, כדאמרינן צריך לעשותו שומא, כיצד אל יאמר לו זה לפדיון בני אלא זה בחמש סלעים לפדיון בני וכדאיתא התם. כתב רש"י ז"ל בספר האורה ובכל שיישר בעיני הכהן יכול לפדות ממנו ברצון הכהן אפילו בפת ואפילו בבגד, וכן הלכה עד כאן.
ואשכחן נמי רב כהנא דהוא כהן וכדאמרינן מסכת קדושין פרק קמא (ח' א') רב כהנא הוה שקיל סודרא מבי פדיון הבן, אמר לדידי שוה לי חמש סלעים, ואמרינן פרק יש בכור לנחלה (בכורות נ"א ב') רב כהנא הוה רגיל דשקיל ומהדר, ופרק מבוי (עירובין ח' ב') אמר רב כהנא הואיל ושמעתא דכהני היא אימא בה מילתא. וכמה רב כהנא נזכרים בההיא שמעתא דמבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר, ובסוף (מבוי) [מס'] אמר רב הונא כהנא דכהנא הוא מסייע כהני.
<h2>דף יב.</h2>
בפרוטה של מקדש, כתב הגאון שהוא כסף מדינה ולא כסף צורי שכך אמרו (בכורות נ' ב') אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. עוד אמר ז"ל ואנו אב בית דין שאמרנו פרוטה רבע חבה אלו על דרהם אל ערב היינו סומכים, גם שיעורו משונה בכמה מקומות. ושאמרנו רבע חבה לא שעור קצוב מדבר ידוע אלא קצבה מדבר שאינו ידוע לנו כאדם שאומר חלק אחד מקצ"ב חלקים, כי ודאי אין נודע באמונה הפרוטה כמה היא. ואף על פי ששנינו קדושין פרק קמא (י"ב א') פרוטה אחד משמונה באיסר האטלקי, הרי אמרו שיער רבי סימאי בדורו פרוטה אחד משמונה באיסר האטלקי, ולא הוצרכנו לומר כך אלא שהודיע רבי סימאי שאותו איסר שהיה בדורו של רבותינו הוא האיסר שהיה בדורו ועכשיו אינו נודע. ועל מה שאמר רבינו סעדיה ז"ל שהאיסר הוא אחד מכ"ד ממשקל זהוב של ישמעאלים, והפרוטה חלק מכסף מן קצ"ב חלק ממשקל דינר הערבי, כתב עליו זה הגאון אב בית דין והוא רבינו האיי ז"ל שמר רב סעדיה הקל בדבר, ומי שמשער ממטבע כסף מחמיר הוא, וכן שנינו (עדויות פ"ד מ"ז) ואלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל שב"ש אומרים בכסף ובשוה כסף וב"ה אומר בפרוטה ובשוה פרוטה. וכן שמר רב סעדיה מיקל, על דבריו אינה מקודשת עד שיתן לה שוה פרוטה כסף שהוא אחד מקצ"ב ממשקל מטבע של זהב והיא יתרה על משקל פרוטה שמן מטבע של כסף, ואין לו ראיה ואין סומכין על דבריו ומקילין אלא מחמירין. ואף בפרוטה מן מטבע של כסף מצריכין גט, דאיסור הוא וקיימא לן ספק איסורא לחומרא, ושל תורה היא וקימא לן (עבודה זרה ז' א') בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכן הענין במה שאמרו פרק אלו מציאות חמש פרוטות הן עד כאן. ופרק הזהב אמרינן ולא פליגי הא דאיקור איסרי וקם עשרין וארבעה בזוזי הא דזול איסרי קם תלתין ותרתין בזוזא, ומסקנא דכי אמרינן איסר אחד מכ"ד בדינר נפקא מינה לאקדושי אשה הוא כשהאיסר הוא כך. והרי"ף מסכת קדושין פרק קמא כתב והפרוטה שיעורה חד מן קצ"ב בזוזא דששנ"ג דהוא דינר זהב של ערביים, נמצאת פרוטה על פי השעור הזה חצי חבה לפי שהדינר צ"ו חבה, עד כאן. ולפי זה יסכים עמו רבנו סעדיה. וחבה שהזכיר הרב ז"ל אינו רוצה לומר גרעין של חרוב כסתם חבה בלשון הישמעאלים אלא חבה פה הוא גרעין של שעורה. וכזה הזכירה הר"מ ז"ל ושתיהם כסף צורי. ושל דבריהם כסף מדינה כגון מנה מאתים של כתובת אשה, או כענין המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז, וכדאמרינן פרק מציאת האשה (כתובות ס"ז א'). ופי' זוזי דהכא, פשיטי דאמרינן (שם ס"ה ב') אמר אביי חמשין זוזי פשיטי, ממאי מדקתני בד"א בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו ואי ס"ד חמשין זוזי ממש עני חמשין זוזי מנא ליה אלא חמשין זוזי פשיטי, וכדאיתא סוף פרק אף על פי (שם), כלומר כסף דדבריהם והוא ששה דינרין ורביע מכסף צורי שהרי מנה י"ב דינרין וחצי.
ולתוספת ביאור עוד שתראה כיון הגאונים ז"ל באמרם פרוטה היא חצי שעורה, איסר, כ"ד כמוהו הם דינר, והפרוטה הוא חלק משמונה מהאיסר. אם כן באיסר ח' פרוטות שהם ח' חציי שעורה שהם ד' שעורה שלמים, כפול כ"ד על ח' ויהיו לך פרוטות הדינר, והם קצ"ב פרוטות שהם קצ"ב חציי שעורה. ואחר שהאיסר הוא ד' שעורה שלמים, אם כן האיסר הוא חבה ערבית כלומר גרעין חרוב שהוא קירט. ולפי זה החשבון הקירט לא נוכל עשוהו פחות מד' שעורה שלמים. ואם כן יהיה הפרוטה שמינית חבה כנענית שנזכיר למטה. ואם רובע חבה מן הדרהם אלערב שהזכיר הגאון רבינו האיי הוא זה הכנעני הוא ז"ל המקל, לזה נחלק הדבר עד שיתבאר לכל. ונאמר רבינו האיי ז"ל יש לשער דעתו בפרוטה כמה היא מתוך לשונו והוא שאמר פרוטה רבע חבה ושסומך על דרהם אלערב, נניח תחלה שאותו דרהם כדרהם הכנעני שלנו הגדור למטה ככספו וכמשקלו, גם יתבאר דרהם שלנו כמה פרוטות נחשת יש בו וכל התלוי בהם. אם כן זאת החבה שהזכיר ז"ל אם היא חבה סתם שהוא גרעין חרוב, ויהיה רביעיתו משקל שעורה אחת ושוה פלוס מצריי, או משקל עשרים קירט מגרוטאות של נחשת בארץ כנען. ואם הוא גרעין שעורה לא קירט יהיה הרביעית רביעית שעורה, שוה רביעית פלוס מצריי, או משקל ה' קירט נחשת. ואם דרהם שלו כדרהם שלנו במשקלו אלא שכספו נקי ויהיה החבה גרעין חרוב יהיה רביעיתו שעורה שהיא מכסף דרהם שלנו משקל שעורה וחצי, שוה פלוס וחצי מצריי, או משקל ל' קירט נחשת. ואם גרעין שעורה, יהיה מכסף דרהם שלנו במשקל רביעית שעורה ושמיניתה שוה רובע פלוס ושמיניתו, או משקל ז' קירט וחצי נחשת. ואם דרהם שלו אינו כדרהם שלנו במשקל לא נוכל לרדת לסוף דעתו. הרי"ף ז"ל שאמר בפירוש הפרוטה חצי שעורה מכסף נקי שוה מדרהם שלנו חצי שעורה ורביע שעורה, והוא חצי פלוס ורביע מצריי, או משקל ט"ו חבה נחשת כלומר ט"ו קירט. הרי שמצאנו לרבינו האיי ארבעה פרוטות, שתים בכסף דרהם שלנו, האחת פלוס אחד, והשנית רביע פלוס, ושתים בכסף נקי, האחת פלוס וחצי, והשנית רובע פלוס ושמינית הפלוס. ואחר שהוא ז"ל משבח המחמיר לא נוכל לקחת לו אלא או רביע פלוס לכסף דרהם שלנו או רביע פלוס ושמיניתו בכסף נקי. ונראה שכמו שהרי"ף הוא בכסף נקי, גם כן כספו נקי שכלם קב ונקי, ויהיה שעור פרוטה לרבנו האיי ז"ל חצי שעור הפרוטה שהיא לרי"ף. נמצא פרוטת הרי"ף הוא חומש קירט ושליש רובע שעורה. ומן הפשוט שזכרנו למטה, תהיה הפרוטה חלק אחד מי"ד ממנו.
<h2>דף כט.</h2>
האב נותן לכהן חמש סלעים לפדיון הבן והכהן מברך על כוס בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים, ואחר ברוך אתה יי' אלהנו מלך העולם אשר קדש עובר במעי אמו לארבעים יום חלק לו את אבריו מאתים וארבעים ושמונה אברים, ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר (בראשית ב' ז') ויפח באפיו נשמת חיים, עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סוככו שנאמר (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני, וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלק להתענג בו וזמן לו שני מלאכי השרת לשמור בתוך מעי אמו כמו שכתוב (שם שם י"ב) חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. יהי רצון מלפניך שכשם שהכנסתו לפדיון הבן כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ברוך אתה יי' מקדש בכורי ישראל ופדיונם. אבי הבן אומר זה בני בכורי וזהו ראשית אוני פי שנים ראוי ליתן לו שכך כתוב בתורת משה (דברים כ"א י"ז) לתת לו פי שנים וכו', ואמו אומרת זה בני בכורי אשר בו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני, חמש סלעים נתחייבנו לכהן לפדותו ממנו שכך היא גזרת מלך (במדבר י"ח ט"ו—ט"ז) אך פדה תפדה את בכור האדם, ופדויו מבן חדש תפדה, ולקחת חמשת שקלים לגלגלת. ואחר כך מברך הכהן הנער כמסת ידו וקורא עליו פסוקים של ברכה, זהו סדר הפדיון.
ומצאתי שנהגו רבותינו בעלי הישיבות לפדיון הבן מביאין כוס יין והדס ומברכין על כל אחד ואחד, ומברך הכהן אשר קדש עובר במעי אמו וכו', וזה בשם ומלכות. כתב הר' משה בר' יהודה דבכל סעודת מצוה כגון פדיון הבן וכיוצא בו מברכין שהשמחה במעונו דהא גבי שבוע הבן אי לאו דטרידי בצערא דינוקא הוו מברכין, לפיכך גבי פדיון וכיוצא בו דליכא למימר הכי, מברכינן.
